Orlah
Daf 10a
תַּנֵּי פְּרוּסָה שֶׁלְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּתְעָֽרְבָה בְּמֵאָה פְרוּסוֹת שֶׁלְחוּלִין וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁלְחַטָּאת שֶׁנִּתְעָֽרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת 10a שֶׁלְחוּלִין לֹא יַעֲלוּ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר יַעֲלוּ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. וְשֶׂה אֶחָדמִן הַצֹּאן וּמִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֶה יִשְׂרָאֵל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. וְקַשְׁיָא כְּתִיב מָאתַיִם וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מֵאָה. כְּתִיב חַיִים וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שְׁחוּטִין. מַה בֵין חַיִים לִשְׁחוּטִין. רִבִּי חִינְנָה אָמַר חַיִין עָשׂוּ אוֹתָן כְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּנוֹת.
Traduction
On a enseigné: R. Simon dit que l’oblation est annulée dans 101 parts profanes par raisonnement a fortiori; car si un interdit s’annule au milieu d’autres interdits (l’oblation mêlée à des produits inaffranchis), à plus forte raison l’interdit peut s’annuler au milieu des objets permis (profanes). Selon une version, il s’agit d’objets interdits avec d’autres profanes; selon une autre version, il s’agit du mélange d’objets permis les uns et les autres. En admettant la 1re version, l’interdit consiste en ce que l’oblation est interdite aux étrangers; selon la seconde version, il s’agit des cohanim auxquels tous ces objets sont permis. On peut aussi supposer que les uns et les autres parlent exclusivement de ces derniers: la 1re version, où il s’agit d’objets interdit mêlés aux permis, traite d’oblation impure mêlée aux produits profanes (alors, c’est interdit même au cohen pour cause d’impureté); la 2e version, traitant d’objets permis, suppose un mélange d’oblation pure avec du profane. – On a enseigné: lorsqu’un morceau des pains de proposition (sacré) se trouve mêlé à cent morceaux semblables de profane, ou lorsqu’un morceau de chair d’un sacrifice de péché (aussi consacré) se trouve mêlé à cent parts semblables profanes, il n’y a pas d’annulation; mais selon R. Juda, l’annulation a lieu. Quel est le motif de ce dernier? C’est qu’il est dit (Ez 45, 15): Un agneau des troupeaux de 200 des gras pâturages d’Israël: d’où l’on peut déduire que l’on considère l’agneau consacré qui se trouve parmi 200 semblables comme étant d’un usage permis (de même R. Juda permet le morceau de chair sacrée mêlée à d’autre). Toutefois on peut objecter que ce verset parle de 200 et R. Juda de cent? Par contre, fut-il répliqué, il s’agit dans ce verset d’agneau vivant (moins aisé à confondre), et R. Juda parle d’animal égorgé. Quelle différence y a-t-il? Il y en a une, dit R. Hinena, c’est que les animaux vivants sont considérés à l’égal de ce que l’on peut compter numériquement.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דתרומות סוף פ''ז ושם הגי' בהיפך וכך היא נשנית חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין וכן פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה בק' פרוסות של לחם הפנים טהור הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו והכא לא מייתי אלא הרישא וגריס לר' יהודה דס''ל יעלו:
מ''ט דר' יודה. משום דכתיב ביחזקאל ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל ומדכתיב מן המאתים משמע מהתערובות שנתערבו ומדכתיב ממשקה ישראל משמע מדבר שהוא מותר לישראל והיינו שנתערב בשל חולין ולמדנו שהוא עולה ולקמיה פריך הא ממאתים כתיב אלמא דלא מישתעי אלא בדבר שהוא צריך מאתים כגון ערלה וכלאי הכרם:
וקשיא. על הא דר' יהודה הא כתיב מאתים ואיהו יליף מכאן לדבר שיעלה במאה ועוד הא כתיב חיים כלומר דקרא בחיים מישתעי שה מן הצאן ואיהו יליף לשחוטין דחתיכה ממאה חתיכות הוא שעולה ולא משני מידי:
מה בין חיים לשחוטין. השתא מפרש ומאי שנא בין אלו לאלו וקאמר ר' חיננא משום שהחיין עשו אותן חכמים כדבר שדרכו להימנות דחשיבי ולא בטלו וכדתנן בזבחים בריש פ''ח וא''כ לא מצינן למימר דקרא מרמז על ביטול התערובות ושיעלה דהא בעלי חיים לא בטילי כלל:
עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲלֶה וּמַתִּיר לְהֶדְיוֹט. דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲלֶה וּמַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. יֵשׁ לָךְ קֳדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהֶן פְּרָט לְעֵירוּבִין וּלְיֶתֶר מִמֵּאָה.
Traduction
De ce qui précède on sait qu’en cas de mélange avec du profane permis aux simples Israélites, l’annulation est effective; mais a-t-elle lieu aussi lorsque c’est mêlé avec des objets permis seulement aux cohanim et consacrés à Dieu? on peut savoir la réponse de ce qu’il est écrit (Lv 22, 7): Puis il pourra manger des saintetés, car elles sont sa subsistance; le partitif des implique qu’il y a certaines saintetés que l’on ne peut pas consommer, comme celles qui sont mêlées à moins de cent parts égales.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון וכו'. על דינים שנשנו במתני' קאי דעד כאן לא שמענו אלא בדבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט הוא כגון בתרומה שנפלה לתוך החולין שמעלה התרומה ואותן החולין ניתרין להדיוט וכן בערלה וכלאי הכרם שעולין הן ונשאר החולין שנפלו בהן מותר להדיוט אם יש בהן כשיעור הנשנה במתני':
דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה. מנין שג''כ צריך שיהיה בהן כשיעור כדי להתיר אותן שנשארו לגבוה וכגון שנתערב קדש בקדש מין בשאינו מינו כדלקמן:
נשמעינה מן הדא. ברייתא הנשנית בספרא פ' אמור:
ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. בטבול יום כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וגו' ודרשינן מן הקדשים ולא כל הקדשים לפי שיש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין לפחות ממאה כצ''ל וכך הוא נשנה בספרא. שאם נתערב בפחות ממאה מין בשאינו מינו לענין שינוי השם כגון שנתערבה תרומה בתרומת לחמי תודה דאע''ג ששניהן נקראו תרומה מ''מ זו היא תרומת הגורן וזו היא תרומת התודה ואם אין בתרומת לחמי התודה מאה כדי להעלות תרומת הגורן ממנה הרי דין הכל כדין תרומת לחמי תודה ואינה ניתרת לאכול בהערב שמש שהרי תרומת התודה קדש הוא ואם הוא מחוסר כפרה אינו אוכל עד שיביא כפרתו למחר:
אֵין לִי אֶלָּא בְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכְלֵי תְרוּמָה. מְנַיִין אוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכְלֵי חוּלִין. אוֹכְלֵי חוּלִין כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. אוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכלֵי קוֹדֶשׁ אוֹכְלֵי קוֹדֶשׁ כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. מַשְׁקֶה תְרוּמָה כְמַשְׁקֶה חוּלִין. מַשְׁקֶה חוּלִין כְּמַשְׁקֶה תְרוּמָה. מַשְׁקֶה תְרוּמָה כְמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. מַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ כְּמַשְׁקֶה תְרוּמָה. מַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ כְּמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. מְנַיִין תַּלְמוּד לוֹמַר מִן הַקֳּדָשִׁים רִיבָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר בְּלוֹג שֶׁמֶן שֶׁלְמְצוֹרָע שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמוֹתָר רְקִיקֵי מִנְחַת נָזִיר. וְהָתַנֵּי מַשְׁקֶה. שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הָדָא אָֽמְרָה עוֹלוֹת בְּעוֹלוֹת. אֲבָל חַטָּאת בְּעוֹלוֹת הֲרֵי יֵשׁ כָּאן וַודַּאי בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
On sait jusqu’à présent qu’en cas de mélange d’oblation impure parmi d’autre pure, l’annulation a lieu. Mais comment le sait-on aussi pour le mélange de produits d’oblation avec d’autres qui sont profanes, ou d’oblation impure parmi des objets consacrés purs, ou à l’inverse, des objets consacrés impurs dans de l’oblation pure, ou des parts d’holocauste dans celles des sacrifices de péché (partiels), ou une boisson d’oblation impure dans de la boisson profane pure, ou à l’inverse, ou dans de la boisson pure des consécrations, ou de l’huile offerte par le lépreux après sa guérison, dans le reliquat de l’huile apportée par le naziréen à l’expiration de son vœu? C’est pourquoi il est dit ''des saintetés'', et non pas de ''ce qui est saint'', afin d’y comprendre par extension que, dans ces divers cas énumérés, la consommation est aussi permise (même de ce qui est consacré à Dieu). R. Abin dit au nom de R. Yohanan: il se peut qu’on applique cette extension seulement au mélange du loug d’huile offerte par le lépreux guéri, avec le reliquat de l’offrande du naziréen, auquel cas il ne s’agit pas de ce qui a été consacré à Dieu. Mais n’a-t-on pas parlé de liquides au pluriel, ce qui semblerait indiquer qu’il s’agit de 2 sortes d’huiles, dont l’une doit servir à brûler (ce qui serait de la consécration à Dieu)? (question non résolue). R. Hinena dit: ce procédé de déduction prouve qu’il s’agit du mélange d’un morceau d’holocauste parmi des morceaux provenant du sacrifice de péché (auquel cas l’autorisation ne porte pas sur des objets consacrés à Dieu); car, s’il s’agissait à l’inverse de chair des sacrifices mêlée à celle des holocaustes le cohen pour chaque morceau se trouverait en présence d’un interdit certain, par suite de l’annulation (cela ne prouve donc rien pour ce qui serait consacré à Dieu).
Pnei Moshe non traduit
אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה. כדפרישית שנתערבה תרומת הגורן בתרומת לחמי תודה:
מנין אוכלי תרומה באוכלי חולין שנתערבו. שאם אין כאן כשיעור העלאה שדין הכל כדין תרומה או אוכלי חולין באוכלי תרומה וכלומר שהחולין מועטין הן:
אוכלי תרומה באוכלי קדש. כגון שנתערבה תרומה בשל לחם הפנים או להפך או משקה תרומה וכו':
משקה תרומה במשקה קדש וכו'. לקמיה מפרש ופריך עלה ומשני:
ת''ל מן הקדשים. לשון רבים ריבה את כל אלו שאם אין בהן כשיעור מאה כדי להעלות את התערובות הרי הכל כדין החמור שבהן:
תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר. על משקה קדש שנתערב במשקה תרומה קאי דמותר לוג שמן של מצורע קדש הוא ונאכל לכהנים בתורת קדשי קדשים כדין עשר מתנות כהונה הנוהגות במקדש ונתערב במשקה תרומה היינו עם השמן של רקיקי מנחת נזיר כדכתיב ורקיקי מצות משוחים בשמן ואותן עם מותר השמן שלהן דינן כמורם מהתודה ואיל נזיר שנאכלין לכהנים בירושלים והרי כאן ג''כ חמור וקל ואם נתערבו בפחות ממאה דינן כחמור שבהן:
והתני משקה. כלומר דפריך והתני נמי משקה קדש במשקה קדש ומאי קאמרת עלה ומשני שנים כלו' דמיירי בשל שנים שנתערב משקה קדש של זה במשקה קודש של זה שאם אין בהן כדי שיעור העלאה הרי דינן כדין קדשים מין במינן שנתערבו של זה בשל זה דכל א' קרב לשם מי שהוא כדתנינן בפ''ח דזבחים:
הדא אמרה עולות בעולות. על קדשים של זה בזה שנתערבו קאי דדוקא אם נתערבו עולות בעולות כל א' קרב לשם מי שהוא דכפרתן שוה וה''ה חטאת בחטאת וחדא מינייהו נקט אבל חטאת של זה שנתערבו בעולות של זה וכגון חטאת נשיא שהוא זכר הרי יש כאן ודאי בלא תעשה כלומר דאין כפרתן שוה דחטאת בא על הודאי ושיש בו כרת והעולה מכפרת על העשה ועל ל''ת שניתק לעשה והואיל ואין כפרתן שוה לא אמרינן דכל אחד קרב לשם מי שהוא:
הֵיךְ סָבַר רִבִּי יוּדָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹ כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כְּרִבִּי לִיעֶזֶר מַעֲלֶה וְאוֹכֵל. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַעֲלֶה וְשׂוֹרֵף.
Traduction
Quel est l’avis de R. Juda à l’égard du morceau sacré tombé dans un mélange profane et dont il faut retirer un équivalent au profit de la caisse sacerdotale? Est-il de l’avis de R. Eliézer, ou de celui de R. Josué? S’il partage l’avis de R. Eliézer, il admet que le cohen peut retirer une part et la consommer (dans l’hypothèse que la part prise peut se trouver être celle qui était tombée); partage-t-il l’avis de R. Josué (qui n’admettant pas cette hypothèse de la conformité des parts) prescrit de brûler la part brûlée (ne pouvant, dans le doute, ni la manger dans l’enceinte sacrée, ni au dehors? c’est un point non résolu).
Pnei Moshe non traduit
היך סבר ר' יהודה. על סיפא דהתוספתא שהבאתי לעיל קאי דאם נתערבה חתיכה של חטאת טמאה במאה של טהורות דפליג נמי ר' יהודה וס''ל דתעלה וכפי הגי' דהכא דלעיל ברישא דהתוספתא ושואל הש''ס דהיך ס''ל לר' יהודה בזה אם כר''א או כר' יהושע ופלוגתא דר''א ור' יהושע לעיל בפ''ה דתרומות היא בהלכה ב' גבי סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין דר''א ס''ל תרום ותשרף שאני אומר אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים וכו' וחכמים היינו ר' יהושע בר פלוגתיה דר''א והשתא כמאן ס''ל לר' יהודה בדין חתיכת חטאת טמאה דקאמר שתעלה וה''ג כר''א מעלה ושורף כר' יהושע מעלה ואוכל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות ולא פשיט ליה מידי אליבא דר' יהודה:
Orlah
Daf 10b
10b מָאן תַּנָּא אֵין מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה רִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר כָּל הָאִסּוּרִין מִצְטָֽרְפִין לִלְקוֹת עֲלֵיהֶן בִּכְזַיִת מִשּׁוּם לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה.
Traduction
Lorsque la Mishna dit qu’on les réunit pour réduire la proportion du mélange, c’est conforme à l’avis de R. Meir; puisque R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (48)Cf. même série, (Nazir 6, 1), milieu ( 54d). que, selon R. Meir, on doit joindre tous les interdits pour arriver ensemble au total de la valeur d’une olive, entraînant en cas de transgression la pénalité des coups de lanière, en vertu de ce qu’il est dit (Dt 14, 3): Vous ne mangerez aucune chose abominable (le terme collectif lk de ce verset entraîne l’idée de réunion).
Pnei Moshe non traduit
מאן תנא מצטרפין זה עם זה. כצ''ל דאלו אין מצטרפין תנינן בהדיא דר''ש הוא דס''ל הכי אלא את''ק דמתני' קאי דקאמר מצטרפין זה עם זה ומאן תנא וקאמר ר''מ הוא דהכי אמר ר' יוחנן דלדברי ר''מ כל האיסורין מצטרפין זע''ז ואפילו הן שני מיני איסורין מצטרפין ללקות עליהם בכזית משום דכולהו בכלל לא תאכל כל תועבה הן ולפיכך הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה לאסור כדפרישית במתני':
הָכָא אַתְּ אָמַר צָרִיךְ לְהָרִים. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָרִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גֶזֶל הַשֵּׁבֶט. וְתַנֵּי כֵן כָּל תְּרוּמָה שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מַקְפִּידִין עָלֶיהָ כְּגוֹן תְּרוּמַת הַכְּלֵיסִין וְהֶחָרוּבִין וּשְׂעוֹרִין שֶׁבְּאֶדּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָרִים.
Traduction
Comment se fait-il que la Mishna, au 1er cas, prescrive de prélever sur l’ensemble pour le cohen l’équivalent de ce qui est tombé, et qu’ensuite, pour l’orla et le mélange de vigne, on soit dispensé de ce prélèvement? C’est qu’au premier cas, dit R. Jacob b. Zabdi ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, il s’agit de restituer à la caisse sacerdotale l’équivalent de ce qui lui revient, et cela n’a pas lieu au second cas. En effet, il est dit: pour toute oblation dont le cohen ne se soucie guère, p. ex. celles des figues inférieures (49)''Peut-être gr.akuloi. 5. ci-dessus, (Terumot 11, 4); Tossefta sur Terumot 5, et ci-après, (Bikurim 3, 1), fin. En Hullin 67a, Rashi traduit ce mot par tsedra, pour l'interprétation duquel nous nous sommes adressé au savant romaniste M. Ars. Darmesteter. Voici sa note à ce sujet: '''' Lisez cèdre, mot qui n'existe que dans Rashi et qui est la forme française populaire de cicerem. Cf. sicera = sidre; cicerem = cèdre ''''. En somme, il s'agit donc d'un légumineux sec, non d'un fruit.'', des choux (ou fourrage des bestiaux) et de l’orge d’Idumée, il n’est pas nécessaire d’opérer le prélèvement
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמר צריך להרים. גבי תרומה ותרומת מעשר וכו' והכא בערלה וכלאי הכרם את אמר אין צריך להרים אלא שאם יש בהן כדי שיעור העלאה בטלין הן והכל מותר ומאי טעמא:
מפני גזל השבט. כלומר דשאני גבי אלו דחשיב להו ברישא דמתני' דיש בהן משום גזל השבט ולפיכך צריך להרים וליתן אותם להכהן אבל ערלה וכלאי הכרם דלית בהו מפני גזל השבט א''צ להרים אותן:
ותני כן. בתוספתא דתרומות פ''ה היה ר' שמעון אומר כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה וכו' דהני לא חשיבי להו א''צ להרים אלמא דטעמא מפני גזל השבט הויא והלכך דוקא בדברים שהכהנים מקפידין עליהן:
הֶעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם עוֹלִין בְּאֶחָד וּמָאתַיִים. מְנַיִין שֶׁהֵן עוֹלִין. כְּתִיב מְלֵיאָה מְלֵיאָה מַה מְלֵיאָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עוֹלָה אַף כָּאן עוֹלָה. אִי מַה כָאן מֵאָה אַף כָּאן מֵאָה. לְפִי שֶׁכָּפַל הַכָּתוּב אִיסּוּרוֹ שִׁינּוּ חֲכָמִים חִייוּבוֹ. עַד כְּדוֹן כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עָרְלָה מְנַיִין. מַה זוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה אַף זוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה. מַה זוֹ עוֹלָה אַף זוֹ עוֹלָה.
Traduction
Les produits d’orla et des mélanges interdits de la vigne, est-il dit, ne sont annulés que dans une quantité 201 fois supérieure. Pourquoi? On le déduit de la similitude des termes halm abondance, ou production entière, employés soit à l’égard de l’oblation (Nb 18, 27), soit l’égard des mélanges hétérogènes dans la vigne (Dt 22, 9); de même qu’il y a annulation au premier cas si la supériorité numérique l’emporte, il en est de même pour la vigne contenant des hétérogènes. Mais, puisqu’au sujet de l’oblation la proportion doit être de cent pour provoquer l’annulation, pourquoi n’est-ce pas la même quantité pour l’orla et la vigne? Comme pour ce dernier point, le texte biblique a répété 2 fois la défense, les sages ont aussi exigé le double de la proportion numérique, cette dernière observation est juste pour la vigne contenant des mélanges; mais comment le sait-on aussi pour l’orla? Comme les 2 défenses ont un point analogue, l’interdit d’en tirer une jouissance quelconque, les conditions d’annulation seront les mêmes.
Pnei Moshe non traduit
הערלה וכו' מנין שהן עולין. וקאמר כתיב מליאה מליאה גבי תרומה כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר וגבי כלאי הכרם כתיב פן תקדש המלאה וגו' הכרם. מה התרומה עולה אף כאן עולה:
אי מה כאן מאה. כדילפינן לעיל אף כאן מאה ומשני לפי שכפל הכתוב איסורו דתרומה אינה אסורה אלא באכילה וכאן אסור גם בהנאה לפיכך שינו חכמים חיובו וכפלו גם בשיעור עלייתו:
עד כדון כלאי הכרם. דילפינן מליאה מליאה ערלה מנין וקאמר דילפינן במה מצינו מה זו איסור הנייה וכו' וילפינן עלייה גבי ערלה וכן שיעור עלייה מכלאי הכרם:
עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם תְּרוּמָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. עָרלָה שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת לְזָרִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. לֹא אִם אָֽמְרָת בִּתְרוּמָה שֶׁהֲנָייָתָהּ מוּתָּר. תֹּאמַר בְּעָרְלָה שֶׁהֲנָייָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי חִינְנָא פֶּרִי פֶּרִי גְּזֵירָה שָׁוָה.
Traduction
Cette déduction par analogie est ainsi déduite selon R. aqiba (l’auteur habituel des énoncés anonymes du Siffri); mais selon R. Yohanan au nom de R. Ismaël, on raisonne par a fortiori; si l’oblation qui est interdite aux étrangers peut s’annuler dans une certaine proportion, l’annulation est à plus forte raison passible pour l’orla dont les produits ultérieurs seront permis à tous; à quoi l’on peut répliquer qu’au contraire chacun peut tirer un parti profitable de l’oblation (sans la manger), tandis que l’on ne peut même tirer une jouissance de l’orla. R. Hinena dit: en vertu de l’analogie du mot ''fruit'' (employé aussi pour les prémices),
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע אבל כר' ישמעאל קאמר ר' יוחנן דשמיע ליה דיליף עלייה בערלה מק''ו מה אם תרומה וכו':
לכ''ש. דמהני עלייה גבה ופריך לא אם אמרת וכו' וה''ה דמצי למפרך דאי מק''ו מתרומה א''כ מה להלן מאה אף כאן מאה אלא דעדיפא מינה פריך דאימא הואיל ואסורה בהנאה לא תיהני בה עלייה כלל ומשני דפרי פרי גמר לג''ש כתיב גבי תרומת מעשר מפרי הארץ וכתיב גבי ערלה וערלתם ערלתו את פריו מה להלן עולה אף כאן עולה והשתא דנפקא לן מג''ש דעולה הדרינן לטעמא לפי שכפול באיסורו כפלו בעלייתו:
מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה בֵּין לֶאֱסוֹר בֵּין לְהַתִּיר כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר מִצְטָֽרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם לֹא לֶאֱסוֹר.
Traduction
on suppose, le cas échéant, que ces divers objets sont joints, soit pour entraîner ensemble l’interdit (afin qu’en cas de mélange avec 200 parts égales la quantité d’oblation suffise pour ne pas être annulée), soit pour motiver l’autorisation (en cas de 2 mélanges successifs d’orla et de plants de vigne hétérogène, après que le 1er a été annulé par la proportion, le 2e pourra l’être aussi, sans jonction avec la première partie interdite déjà tombée) s’il y a de quoi propager le goût. Tel est l’avis de R. Meir; mais, selon R. Simon, cette jonction n’est pas admise. Selon R. Eliézer, la jonction a seulement lieu en cas de propagation du goût, s’il s’agit de constituer l’interdit par l’ensemble (50)Dans les éditions de Venise et de Krotoschin, le 2 commence ici..
Pnei Moshe non traduit
מצטרפין זע''ז וכו'. השתא מפרש לפלוגתייהו דתנאי במתני' ובמאי היא דפליגי דלת''ק והוא ר''מ כדקאמר לעיל מאן תנא דס''ל הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זע''ז ר''מ וקאמר הכא דמצטרפין בין לאסור בין להתיר כדי ליתן טעם כלומר בין אם הצירוף הוא כדי לאסור כגון שבערלה בלבד היה כאן כדי שיעור להעלות שיש בין הכל אחד ומאתים ובהצטרפות הכלאי הכרם אין כאן כשיעור אחד ומאתים וזהו צירוף לאסור ובין להתיר כגון שנפל אחד מהן או הערלה או הכלאי הכרם לתוך שאינו מינו שהדין בזה שהוא אוסר בנתינת טעם ואע''פ שיש כאן כשיעור כדי להעלות וכדתנן לקמן גבי מין בשאינו מינו דבין שיש בו כדי להעלות ובין שאין בו כדי להעלות אם יש בו בנותן טעם הכל אסור והשתא אם נפלה הערלה לתוך שאינו מינו ויש בה כדי נותן טעם היה אסור ואע''פ שיש כאן כדי להעלות ואם אח''כ נפל לשם גם כלאי הכרם ואותו כלאי הכרם הוא מין אחד עם ההתר שנפלה בו הערלה ונמצא שעכשיו הואיל שנתרבה מין של ההיתר אין בהערלה כדי ליתן טעם בכולו ונשאר הדין שבין יש כאן כדי להעלות ובין שאין כאן כדי להעלות הכל מותר כדתנן לקמן בהסיפא דמתני' גבי מין בשאינו מינו אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות בין שאין בהן לעלות מותר וזהו הצירוף להתיר והיינו דקאמר בין להתיר כדי ליתן טעם כלומר אם אחד מהן מין בשאינו מינו שהדין הוא שהולכין אחר נתינת טעם ואם היה באחד מהן כדי ליתן טעם היה אסור מצטרף האיסור השני עמו ונמצא שאין כאן בנותן טעם כדאמרן ומותר:
ר''ש אומר אינן מצטרפין. דס''ל ב' מיני איסורין אין מצטרפין לעולם בין לאיסור ובין להיתר:
ר''א אומר מצטרפין בנותן טעם לא ליאסר. כלומר אם הצירוף הוא להיתר כגון אם אחד מהן מין בשאינו מינו עם ההיתר ובהצטרפות השני לא יהיה כדי נתינת טעם כדפרישית אז מהני הצירוף כדי להתיר אבל במין במינו שיועיל הצירוף כדי לאסו' הואיל ואין בו כדי לעלות בזה ס''ל לר''א דאינן מצטרפין והשתא מפרש במאי הוא דפליגי ת''ק ור''א בהצירוף לאיסור כדקאמר אבתרה מה פליגין וכו' כדלקמן ובספרי הדפוס נמצא כתוב האי מה פליגין על ציון הלכה ב' וט''ס הוא ואין לסמוך על ציוני' שנמצאו בהעתקה ובדפוס דאין בהלכה ב' שום פלוגתא וכזה נמצא בהעתקת דהאי ש''ס בכמה וכמה מקומות לאין מספר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source